בית מינימליסטי בבת הדר

הגישה העיצובית הושתתה על יצירת חללים אווריריים הפתוחים לחוץ והמטשטשים את הגבול בין החוץ לפנים, תוך כדי שמירה על פרטיות. הלקוחות הם זוג צעיר עם שני ילדים, מינימליסטים בנשמתם. הם לא אוגרים, לא שומרים לאחר כך, יש להם בדיוק מה שהם צריכים כאן ועכשיו. בהתאם, העיצוב שם דגש מיוחד על ניקיון מינימליסטי עם הקפדה על חומרי גלם וגמר הנוחים לתחזוקה והיעילים אנרגטית, תוך כדי בחינה יסודית של עלות מול תועלת.

עץ הזית ניצב בקצה הפרספקטיבה מהכניסה, על הציר המרכזי של הבית המוביל אל הסלון. הוא בא להציג משהו שורשי — את הקשר לאדמה, ואת הקשר של המשפחה זה לזה ולמקום. שפת סרגלי העץ האופקיים חוזרת לאורך הבית: בפנים היא מחיצה שהיא גם גב מיטה וגם שידת התארגנות, ובחוץ היא החיפוי העוטף את קוביית האדריכלות — ושוב, מקשרת בין הפנים לחוץ.

החלל הציבורי מוקפד ומשדר קלאסיות מודרנית עם חשיבה עכשווית ועתידית לאירוח המשפחה. תכנון התאורה בבית מתבסס על הארה של אזורים ליצירת אינטימיות ונמנע משטיפת החללים באור שווה. המטבח המינימליסטי מתוכנן היטב להגיב על פעילות מטבחית ענפה, ולכל צורך יש מענה נוח ומיידי.

בקומת המגורים העליונה חללי התנועה בין החדרים רחבים, שטופי אור, מאפשרים מבטים ארוכים מצד לצד ומקנים אזורי משחק ושהייה לא פורמליים. חלל המשפחה מתוכנן לגמישות וסגירה בעתיד עם הגדלת המשפחה. חדרי השינה של הילדים חפים מהגודש המקובל לרוב בחדרים שכאלו ונותנים תחושת רוגע ויזואלי ורגשי. הם מכילים רק מספר ספרים של "לפני השינה" וכמה בובות אהובות, כל השאר בחדר המשחקים.