מישהו אמר פעם שאלוהים נמצא בפרטים, ואולי זה ההבדל הגדול ביותר בין אנשים — הסטנדרט שהם מציבים לעצמם כשמדובר ברמת התוצאה שאליה הם מכוונים.
בתכנון ועיצוב חדרי רחצה יש לא מעט פרטים. אופי הברזים והאינטרפוצים, המידות שלהם, והמרחקים ביניהם ומדפנות החלל — הם שמייצרים "גרפיקה" על רקע החיפוי. המיקום המדויק שלהם, כלומר העיצוב, ניכר היטב למי שרואה את הקומפוזיציה שלהם על הקיר.
ומעבר לכלים הסניטריים, גם לצורת ההתקנה של אריחי הקרמיקה או הגרניט פורצלן יש משמעות — בין אם מדובר באריחים קטנים או גדולים. איך מייצרים גריד שמתאים לגודל הקיר ולאביזרים שנמצאים עליו? הגריד נוצר על ידי המרווחים בין האריחים, הפוגות.
איך נמנעים מלהישאר עם שארית של אריח קטן בצד לא מתאים? איך מייצרים סימטריה — נניח, למיקום האסלה — באמצעות האריחים? או במילים אחרות: איך מפזרים את האריחים שנרכשו במיטב הכסף באופן המיטבי בחדר הרחצה, כדי שיתפקדו טוב לאורך זמן וייראו מצוין?
התשובה היא פריסת אריחים. זה הכלי. בסופו של דבר הרצף נמצא לבד מול הקיר המיועד לחיפוי, והאריחים לצדו — וגם אם שפת האם שלו אינה עברית, הפריסות ברורות לו ומגדירות לו את העבודה באופן מדויק. באמצעותן אפשר להבטיח שליטה מקסימלית בעיצוב חדר הרחצה.